ברשת – היסטוריית האינטרנט

היסטוריית האינטרנט

האינטרנט חולל מהפכה בעולם המחשבים והתקשורת בשונה מכל דבר לפני כן. המצאת הטלגרף, הטלפון, הרדיו והמחשב הגדירו את הבמה עבור שילוב חסר תקדים זה של יכולות. בשונה מטכנולוגיות כמו הנורה או הטלפון, לאינטרנט אין "ממציא" יחיד. במקום, האינטרנט התפתח במהלך הזמן. האינטרנט התחיל את דרכו בארצות הברית לפני יותר מחמישים שנה בתור נשק ממשלתי במלחמה הקרה. במשך שנים, מדענים וחוקרים השתמשו בו בתור דרך לתקשר ולשתף מידע אחד עם השני. כיום, האינטרנט הוא בעת ובעונה אחת יכולת שידור כלל עולמית, מנגנון להפצת מידע, ומתווך לשיתוף פעולה ואינטראקציה בין יחידים והמחשבים שלהם ללא התחשבות במיקום הגאוגרפי. אנחנו משתמשים באינטרנט כמעט לכל דבר, ולהרבה אנשים זה יהיה בלתי אפשרי לדמיין חיים בלעדיו.

היסטוריית האינטרנט

התיאור המתועד הראשון לאינטראקציה חברתית שהייתה יכולה להתאפשר דרך הרשת היה סדרת תזכירים שנכתבו על ידי J.C.R Licklider  (ג'יי סי אר ליקליידר) של MIT (המוסד לטכנולוגיה של מסצ'וסטס) באוגוסט 1962, שדנו ברעיון ה"רשת הגלקטית". הוא ראה בעיני רוחו מערכת מחשבים המחוברת ביניהם באופן גלובלי, שבאמצעותה כל אחד יכול לגשת במהירות לנתונים ולתוכניות מכל אתר. הרעיון היה דומה מאוד לאינטרנט של היום.

ב-1965, עוד מדען מה- M.I.T (המוסד לטכנולוגיה של מסצ'וסטס) פיתח שיטה לשליחת מידע ממחשב אחד לאחר, לה הוא קרא מיתוג מנות. מיתוג מנות מפרקת מידע לחבילות או מנות, לפני שליחתו ליעדו. בשיט זו, כל חבילה יכלה לקחת את הנתיב שלה ממקום למקום. בלי מיתוג מנות, הרשת של הממשלה – כיום ידועה בתור ה- ARPAnet – הייתה פגיעה לתוקפים כמו מערכת הטלפונים.

ב-1969, ARPAnet סיפקה את ההודעה הראשונה שלה: תקשורת "קשר לקשר" ממחשב אחד לאחר. (המחשב הראשון מוקם במעבדת מחקר באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, והשני היה בסטנפורד. כל אחד היה בגודל של בית קטן). ההודעה: "LOGIN" – הייתה קצרה ופשוטה, אבל היא ריסקה את רשת הARPA הצעירה בכל מקרה: המחשב בסטנפורד קיבל רק את שתי האותיות השניות של ההודעה.

בסוף 1969, רק ארבעה מחשבים היו מחוברים ל ARPAnet, אבל הרש גדלה בקביעות במהלך שנת 1970. בשנת 1971, היא הוסיפה את רשת הALOHAnet באוניברסיטת הוואי, ושנתיים לאחר מכן הוסיפה רשתות בקולג' האוניברסיטאי של לונדון והקמת המכ"ם המלכותי בנורבגיה. כפי שרשתות המחשבים בשיטת מיתוג מנות הוכפלו, זה נעשה יותר קשה עבורם להתמזג ל"אינטרנט" יחיד וגלובלי.

עד סוף שנת 1970, מדען מחשבים בשם וינטון סרף התחיל לפתור את הבעיה הזו, על ידי פיתוח שיטה לכל המחשבים בכל המיני-רשתות העולמיות לתקשר אחת עם השנייה. הוא קרא להמצאה זו "פרוטוקול בקרת שידור", או TCP. (מאוחר יותר, הוא הוסיף פרוטוקול נוסף, הידוע בתור "פרוטוקול אינטרנט". ראשי התיבות שאנו משתמשי בהם כיום להתייחסות לפרוטוקולים אלה הם TCP/IP). אחד מהכתבים מתאר את הפרוטוקול של סרף בתור: "'לחיצת היד' שמציגה מרחק ומחשבים שונים אחד לשני במרחב הווירטואלי".

המארג הכלל עולמי

הפרוטוקול של סרף הפך להיות האינטרנט ברשת הבינלאומית. במהלך 1980, חוקרים ומדענים השתמשו בו כדי לשלוח קבצים ומידע ממחשב אחד לשני. אולם בשנת 1991, האינטרנט השתנה שוב. בשנה זו, מתכנת מחשבים בשוויץ בשם טים ברנרס-לי הציג את רשת המארג הכלל עולמי: אינטרנט שלא היה רק דרך לשלוח קבצים ממקום אחד לשני, אלא היה עצמו "רשת" של מידע שכל אחד באינטרנט היה יכול לשלוף. ברנרס-לי יצר את האינטרנט שאנו מכירים כיום.

מאז, האינטרנט שונה בכל מיני דרכים. בשנת 1992, קבוצה של סטודנטים וחוקרים באוניברסיטת אילנוי פיתחו דפדפן מתוחכם שלו הם קראו  מוזאיק (מאוחר יותר, הפך להיות "נטסקייפ").  מוזאיק הציע שיטה ידידותית למשתמש לחפש ברשת: הוא נתן למשתמשים לראות מלל ותמונות באותו דף בפעם הראשונה, ולנווט באתר תוך שימוש בגלילה (בר גלילה) ובקישורים ללחיצה. באותה השנה, הקונגרס החליט שהרשת תוכל להיות משומשת למטרות פרסומיות. כתוצאה מכך, חברות מכל הסוגים מיהרו להקים אתרים משלהן, ויזמי מסחר אלקטרוני החלו להשתמש באינטרנט למכור סחורות ישירות ללקוחות. לאחרונה, אתרי רשתות חברתיות כמו פייסבוק החלו להפוך להיות לשיטה פופולרית לאנשים מכל הגילאים להישאר מחוברים.

היסטוריה – חלק ב'

היסטוריה-ב

בעקבות הקמת מדינת ישראל במאי 1948, הגיע גל הגירה של פליטים אשר שרדו את השואה באירופה ולא הורשו כניסה תחת שלטון המנדט הבריטי. באותה עת, המדינות המוסלמיות השכנות גרשו את רוב התושבים היהודים משטחיהן, וישראל חוותה גל הגירה נוסף של יהודים מן הזרם הספרדי אשר הגיעו ממדינות כגון מרוקו, אלג'יר, תוניס, מצרים, תימן, אירן, עירק, לבנון, וסוריה. עד היום, חלק ניכר מן הישראלים המודרניים הינו מורכב מצאצאיהם של אותם פליטים יהודים מארצות ערב. לאחר נפילת ברית המועצות ב-1991, הגיע גל הגירה נוסף של יהודים ממדינות בריה"מ לשעבר, ורוסית הפכה לשפה שהיה ניתן לשמוע לא מעט בישראל. ובמהלך 30 השנים האחרונות, יהודים מאפריקה (וכן מאסיה ואמריקה הלטינית, אך במספרים מועטים יותר) גם הם החלו להגיע לישראל במספרים גדולים, בעיקר ממדינות כגון אתיופיה ואריתריאה.

לאחר הקמת מדינת ישראל ב-1948, לוחמה נוספת נמשכה במהלך מספר העשורים הבאים, והישראלים זכו בניצחון מזהיר נוסף נגד מדינות ערב במלחמת ששת-הימים, ביוני 1967. בעקבות ניצחון זה, וכן אחד נוסף במלחמת יום הכיפורים ב-1973, תנועה איטית לעבר שלום ופיוס החלה. ב-1979, נחתם הסכם שלום בין ישראל ומצריים, וב-1994 נחתם הסכם עם ירדן. שני ההסכמים מכובדים עד עצם היום הזה. ניסיונות ליצור הסכמים דומים עם לבנון, סוריה, וכן הרשות הפלסטינית נכשלו. ב-1982, נכנסה ישראל ללבנון על-מנת לנטרל את פעילות האש"ף, ארגון טרור לאומני פלסטיני אשר מצא מקלט בלבנון והאיץ את מהלך מלחמת האזרחים הלבנונית. באותה עת, החלה האינתיפאדה הראשונה בשטחי הגדה המערבית, כאשר החלו הפלסטינים לבצע פעולות טרור אשר לבסוף נעצרו בכוח ע"י ישראל; וכן בשנת 2000, לאחר כישלון שיחות השלום, האלימות צפה שוב כשהערבים הפלסטינים החלו בהתקוממות אלימה נוספת נגד ישראל, אשר ידועה כ"האינתיפאדה השנייה". גל טרור שני זה התפוגג לאחר בניית החומה בגדה המערבית. במהלך העשורים האחרונים, היו התלקחויות נוספות בצורת ירי רקטות לדרום ישראל מתוך רצועת עזה (אשר ממנה ישראל נסוגה לחלוטין ב-2005) הנשלטת ע"י ארגון החמאס. שלוש מלחמות התחוללו בין ישראל וחמאס (ב-2008-2009, 2012 ו-2014) עד כה, ואחד ב-2006 עם חיזבאללה, ארגון טרור השוכן בלבנון והמגובה ע"י אירן. ישראל נצחה בכל מלחמות אלו, אך הייתה נתונה ללחץ הקהילה הבינלאומית שלא להגיב בכוח גדול דיו לעצירה מוחלטת של ארגוני הטרור האסלאמיים, מחשש שהקונפליקט יגרום לאבדות גבוהות בקרב האוכלוסייה האזרחית וכן יותיר אותם ללא בתיהם. באוקטובר 2015, גל אינתיפאדה שלישי החל, בעיקר באזור הגדה המערבית וירושלים, שבמהלכה הסתה אנטישמית הובילה לתקיפות טרור דקירות פלסטיניות נגד הישראלים. במהלך גל טרור זה, נהרגו 27 ישראלים ונפצעו מאות, כנגד יותר מ-100 בצד הפלסטיני, כאשר הקונפליקט נמשך עד כה. יש לציין שהרוב המכריע של נפגעי הצד הפלסטיני הינם מחבלים ומפרי סדר, ויתכן שמספרי הנפגעים בשני הצדדים כבר אינם עדכניים.

היסטוריה – חלק א'

היסטוריה א

בעוד שמדינת ישראל הנוכחית הינה מדינה חדשה יחסית שנוסדה ב-1948, ארץ ישראל הינה בעלת היסטוריה ארוכה ולעיתים מאוד מורכבת המגיעה אלפי שנים אחורה עד לראשיתה של הציביליזציה האנושית. פשלו אליה כמעט כל אימפריות העולם הישן, כולל הפרסים, הרומאים, העותומנים, והבריטים – אפילו המונגולים פשטו על ערים אשר נמצאו בשטח של ישראל של כיום. זהו גם מקום הולדתן של היהדות והנצרות. ירושלים הינה עיר הקודש עבור שלושת הדתות המונותאיסטיות: יהדות, נצרות, ואסלאם.

ישראל הייתה מאוכלסת במשך עשרות אלפי שנים, והתגלו בה שרידים נאנדרתליים בין כ-50,000 שנים. מיקומה האסטרטגי משמש כמעבר בין אסיה למצריים, וכובשים אפריקאים הפכו את ישראל למטרה אידיאלית לאורך הדורות. האומה הראשונה שהייתה בעלת השפעה על האזור הייתה המצרים הקדמונים. בערך בשנת 1000 לפני הספירה, ממלכת יהודה עצמאית קמה תחת שלטונו של המלך שאול. הממלכה שכנה דרומית לפניציה (כנען). אחרי מלחמות אזרחים לסירוגין, הארץ נכבשה ע"י האשורים והפרסים, ובערך בשנת 330 לפנה"ס, ע"י אלכסנדר מוקדון. ממלכת יהודה חדשה אשר נשלטה ע"י שושלת המכבים נכבשה שוב בשנת 63 לפנה"ס ע"י הרומאים. בסביבות שנת 30 לספירה, ישוע מנצרת החל את לאסוף את מאמיניו הראשונים בגליל.

בעקבות המרד היהודי ברומאים בסביבות שנת 70 לספירה, בני ישראל הוגלו מירושלים ע"י הרומאים, מה שיצר פזורה יהודית ניכרת בעולם כולם, כאשר רוב היהודים נמלטו לאירופה וצפון אפריקה. אולם בני ישראל רבים אך נותרו בארץ ישראל מחוץ לירושלים במהלך מאות רבות, אך רדיפה הובילה לדילול אוכלוסיית בני ישראל אשר נותרו במולדתם. האזור נכבש ע"י המוסלמים במאה ה-7, וכיפת הסלע הוקמה ע"י האימפריה הערבית באותה עת. במהלך ימי הביניים, נוצרים מאירופה פלשו ארצה בתקופה שידועה כ"מסעות הצלב", והקימו ממלכה קטנה כאן, והרגו את כל התושבים הלא-נוצריים, אך הם הוגלו בסופו של דבר לאחר מספר מאות. הארץ נשלטה לאחר מכן ע"י אימפריות מוסלמיות שונות, אשר עם הזמן התגבשו להיות האימפריה העותומאנית. במשך ששת המאות שבהן העותומנים שלטו בירושלים, סולטן סולימאן המפואר בנה מחדש את חומות העיר העתיקה בירושלים.

במהלך מלחמת העולם ה-1, הבריטים שלטו בארץ, אשר הייתה ידוע כפלשתינה באותה עת. הבריטים ייעדו את שני השלישים המזרחיים של פלשתינה להיות מדינת עבר-הירדן בשנות ה-1920 (אשר כיום ידועה כירדן). הבריטים הסכימו לתמוך ברעיות של שיבתם של יהודי אירופה למולדת אבותיהם בשליש הנותר של פלשתינה. בשנות ה-1900 המאחרות ושני העשורים הראשונים של המאה ה-20, יהודים אירופאים רבים נמלטו מן הרדיפות והפוגרומים ועברו להתיישב בפלשתינה הנמצאת תחת שלטון המנדט. במהלך שנות ה-1920 וה-1930, הייתה הגירה מאסיבית של יהודים לפלשתינה, כאשר רבים מהם הם יהודי אירופה הנמלטים מן הפרעות האנטישמיות (אשר התחוללו בעקבות שינויים פוליטיים בגרמניה), אשר הובילו במרוצת השנים לשואה. לקראת 1939, כשליש מאוכלוסיית פלשתינה הייתה מורכבת מיהודים (לשם השוואה, ב-1917 אחוז היהודים באוכלוסייה היה רק 10%), אך לאחר סיום מלחמת העולם ה-2 ב-1945, הבריטים לא הותירו יותר הגירה יהודית לפלשתינה, מפחד שאוכלוסיית הערבים תקים מרד נגד השלטון הבריטי במידה ויאפשרו לעוד יהודים להגיע לקולוניה.

התנועה הלאומית היהודית התחזקה באופן משמעותי לאחר אירועי מלחמת העולם ה-2. מעצמות גדולות רבות, כולל את האמריקאים, תמכו ברעיון של עצמאות יהודית בפלשתינה כהדרך היחידה להבטיח את הישרדות העם היהודי. אמנם הבריטים היו יותר הססים, מפאת פחד ממרד מצד הערבים. אנשי התנועה הלאומית היהודית, מעודדים בתמיכתם של האמריקאים והצרפתים, החלו לאבד את סבלנותם בהמתנה לבריטים שיעניקו להם את עצמאותם, והחלו בהתקוממויות חמושות משל עצמם כנגד השלטון הבריטי.

לאחר שנתיים של אלימות גוברת והתמרדות, בסתיו של 1947 הבריטים החליטו לסגת מן השליש המערבי הנותר של מערב פלשתינה. האו"ם המליץ ששטח זה יחולק לשתי מדינות: מדינה יהודית, ומדינה ערבית. היהודים קיבלו ונענו לתכנית האו"ם לחלק את הארץ לשתי מדינות, אך הערבים סירבו בתוקף. למרות זאת, לאחר חצי שנה, ב-14 למאי 1948, הבריטים נסוגו, ואנשי התנועה הלאומית היהודית הכריזו על עצמאותה של מדינת ישראל. הערבים הגיבו בפלישה צבאית למדינת ישראל המתהווה, וכתוצאה מסירובם לתכנית האו"ם ותקיפתם לאחר הבעת סירובם, לא הוקמה לבסוף מדינה ערבית. ישראל ניצחה ניצחון מזהיר במלחמת העצמאות. במהלך המלחמה, כ-600,000 תושבים ערבים נסו משטחי פלשתינה, אשר הייתה כעת מדינת ישראל הטריה. עד היום, ישנו ויכוח סוער בין אם כוחות ישראלים גירשו אנשים אלו במהלך המלחמה או שמא הם עזבו בעצמם, אך ניתן להניח שבמידה מה, שתי הטענות נכונות.